מכינה לעיצוב, מכינה לאדריכלות, מכינה לעיצוב תעשייתי

רבים מהסטודנטים עובדים קשה ו"קורעים" את עצמם כדי להצליח בסוף התואר ולא רק לצאת עם תיק עבודות מרשים, אלא גם עם רקורד ציונים גבוהים, אך איך נקבעים הציונים שלהם? האם סטודנט בעל ממוצע ציונים גבוהה הוא בהכרח בעל עיצובים יוצאים מן הכלל?

התשובה היא לא בהכרח. באוניברסיטאות ובמוסדות גבוהים ללימודי עיצוב קיימים מנגנוני השוואה מול סטנדרט קבוע, שמהם נגזרת חוות דעתיהם של המרצים על עבודות הסטודנטים. הממוצע משתנה ממחלקה למחלקה ולעתים בין שכבות שנים שונות. ממוצע יכול להיות 85 לדוגמה ועל כל נקודה שסטודנט `מרוויח` יותר מהממוצע צריך המרצה לאזן ע"י הורדת נקודה לסטודנט אחר.

לפיכך כיתת מעצבים אשר בה סטודנטים בעלי ציונים גבוהים מהממוצע צריכה לכלול בהתאמה גם סטודנטים בעלי ציונים נמוכים מהממוצע, כיוון שע"מ לקבל ציון עובר בלימודי עיצוב יש צורך בציון של 70 לפחות ( ברוב המוסדות ), יש קושי לתת ציונים גבוהים, אחרת המרצה עלול להתמודד עם כישלונות, ומכיון שהמוסדות האקדמים נמנעים מלהכשיל סטודנטים, גם המרצים נמנעים מלעשות זאת. נוסיף גם כי כשלון סטודנטים בתואר נדיר כיוון שהוא מנוגד למקור התקציב העיקרי של המוסדות שהוא שכר הלימוד, וכן כי בארץ נהוג לקבל ללימודים סטודנטים לאחר מיון ולא למיין במהלך השנים.

המצב יוצר בעיתיות בדרך בה הסטודנטים מוערכים ונוצר מצב של עידון ההיגשים הטובים כדי לא להכשיל סטודנטים פחות טובים. במצב החדש שנוצר מרגישים רבים מהסטודנטים "ממוצעים". סטודנטית בשנה שניה במוסד גבוהה לעיצוב תעשייתי העידה על עצמה שהיא "ממוצעת" שכן ציוניה לאורך שנתיים היו סביב 85.

אפשר לדרג חלק מההישגים בציון ממוצע לדוגמה בטכניקה, בנוכחות, במעורבות, בעניין, אך ישנו היבט בו הציון הוא בעייתי והוא הוא מרכיב מהותי ופוליטי באופיו של המעצב- הוא איכות הרעיון. אפשר להעיד על כמות הרעיונות שמביא המעצב או על איכות הפיתוח של הרעיון אפשר להעריך במספרים גם את איכות ההגשתו ולהשוות אותה לאחרים בכיתה אך את הרעיון עצמו קשה להעריך בהשוואה לרעיון אחר ולקבוע שהוא רעיון ממוצע.

איכות של רעיון אשר מדורגת בציון מספרי תמיד היתה בעייתית אך היא בעייתית יותר כאשר היא מדורגת בהשוואה ליתר הסטודנטים בכיתה. ביקורת על רעיון יכולה להיות מוטת מראש כאשר המבקרים בעלי השקפה פוליטית, סביבתית או חברתית שונה וכמובן שאנשים שונים בעלי טעם אסתטי שונה, לכן כמעט על כל רעיון עיצובי תהיה בהכרח ביקורת שלילית.

סטודנטים שחושבים שהם ממוצעים מסכימים למעשה עם השיטה בה הציון שקיבלו מעיד על גם על טיב רעיונותיהם. מעבר לפוליטיות של שיטת ההערכה הקיימת, המוטיבציה בקרב הסטודנטים מתהפכת בפועל, הם מייצרים פרויקטים שעל פי ידיעתם המוקדמת יתקבלו בברכה על ידי מרצם על מנת לקבל ציון גבוה.
בדרך הקיימת נוצרים פרויקטים לא מעניינים ולא מחדשים, הממוצעים נשארים יציבים וגם סטודנטים מרגישים ומעידים על עצמם ככאלה. שינוי אמיתי יכול לקרות רק במודעות של הסטודנטים עצמם לשיטה ולחלקם בה והבנה שציון ממוצע לא מעיד דבר על עיצוב ועל איכות רעיונות.

הכותב הוא סטודנט בשנה רביעית לאדריכלות במוסד גבוהה בארץ. 8.7.13