> מכינה לתקשורת חזותית

סיפור המתאר באופן הומוריסטי את הדרך שבה ילד חווה את זמן השהות שלו לבד בבית.

טכניקה: צבעי מים

בְּכָל יוֹם אַחֲרֵי בֵּית הַסֵּפֶר אֲנִי חוֹזֵר הַבַּיְתָה לִפְנֵי כֻּלָּם
עַל צַוָארִי מַפְתֵּחַ קָשׁוּר לִשְׂרֹךְ שֶׁלֹּא נִפְרַם
אִמָּא וְאַבָּא עוֹבְדִים עַד שֶׁכְּבָר אֵין אוֹר בְּחוּץ
אָז אֲנִי "יֶלֶד מַפְתֵּחַ" עַצְמָאִי וְחָרוּץ

בַּכִּתָּה אֲנִי מַחֲזִיק אֶת הַמַּפְתֵּחַ חָזָק חָזָק בְּיָד
אֲנִי מְפַחֵד שֶׁיֵּלֵךְ לָאִבּוּד וְשֶׁאנַעֵל בְּחוּץ לָעַד
כְּשֶׁאֲנִי נִכְנַס הַבַּיְתָה אֲנִי מַדְלִיק מַהֵר אֶת כָּל הָאוֹרוֹת
לִפְנֵי שֶׁיַּחְשִׁיךְ וְשֶׁיּוֹפִיעוּ כָּל הַמִּפְלָצוֹת

 כשאני לבד אני מפחד שגנבים ייכנסו

אז אני מגיף את כל התריסים שיחסמו

המיקרוגל לא עובד גם כשלוחצים על play שלוש פעמים

אז לפעמים אני מטפס על כיסא ומגיע לארון החטיפים

 בָּבַיִת שַׁקֶט, אָז אֲנִי מַדְלִיק אֶת הָרַדְיוֹ שֶׁעַל הַמַּדָּף הָעֶלְיוֹן
בַּחֲדָשׁוֹת הַיּוֹם דִּוּוּחוֹ עַל רוֹצֵחַ שֶׁמִּתְחַבֵּא מֵאֲחוֹרִי הווילון
הַלֵּב שֶׁלִּי דָּפַק אֲבָל אָזַרְתִּי אֹמֶץ וְאָחַזְתִּי בְּמַטְאֲטֵא
בֵּשֶּקֵט בֵּשֶּקֵט הִתְקָרַבְתִּי לַוִילוֹן וְצָעַקְתִּי עָלָיו שֶׁיֵּצֵא!
 

הִבְטַחְתִּי לָאִמָּא שֶׁאֶעֱשֶׂה שִׁעוּרִים, אָז פָּתַחְתִּי אֶת הַסְּפָרִים
כְּשֶׁפִּתְאוֹם דָּפְקוּ עַל הַדֶּלֶת חַיְזָרִים שֶׁרָצוּ לַחֲטֹף אוֹתִי לְמַאְדִּים
רַצְתִּי לְחֲדַר הַשֵּׁנָה שֶׁל הַהוֹרִים וְהִתְחַבֵּאתִי מִתַּחַת לִשְׂמִיכָה
וּלְמָחֳרָת הִתְעוֹרַרְתִּי... בְּחֶדֶר שֶׁלִּי, בְּתוֹךְ הַמִּטָּה.

אִמָּא וְאַבָּא נָתַנּוּ לִי נְשִׁיקַת בֹּקֶר טוֹב קְצָרָה
וְיַצְאוּ מַהֵר מֵהַבַּיִת, כִּי הֵם מְאַחֲרִים לַעֲבוֹדָה.